לקחת השראה מהאופן בו תינוק נושם – נשימות מלאות שמניעות את הסרעפת
בהאטה יוגה פרדיפיקה (טקסט יוגי קדום) כתוב:
" זה השולט בנשימתו, שולט גם בתודעתו. ולהפך, זה השולט בתנודות התודעה, גם הנשימה בשליטתו. ככל שהתודעה מתכנסת פנימה, הנשימה מתמעטת, וככל שהנשימה בשליטה, התודעה מתכנסת פנימה. התודעה והנשימה מתערבבות כלחם ומים, ופעילותן שווה. התודעה מתעוררת עם הנשימה והנשימה עם התודעה. לכן עצירה של האחת עוצרת את האחרת. "
כל אחד ואחת הוא יחיד ומיוחד, לכל אחד ואחת יש גוף ונראות אחרת ולכל אחד ואחת יש את הדרך שלו/ה לנשום. ללא נשימה אין חיים, איכות הנשימה היא איכות החיים וכמו בטקסט שלהלן, הנשימה והתודעה קשורות זו בזו. כך שככל שנוכל לשלוט בנשימה נוכל "לשלוט" בתנודות התודעה ולהיפך.
מה זה אומר לשלוט בנשימה?
לתרגל נשימות – פרניאמה (פרנה=נשימה יאמה=הגבלה). בפרניאמה (תרגול נשימה) התרגול מופנה להגבלת הנשימה כלומר לאי נשימה. הרעיון הוא פשוט. כשאנו מגבילים משהו זה יוצר מרחב. נוכל "לשחק" עם המרווחים בנשימה: הרווח שבסוף השאיפה והרווח שבסוף הנשיפה וגם לשחק עם האורך של הנשיפה ומתוך זה גם של השאיפה.
במהלך נשימה כשאנו שוהים במרווחים שקורים בסוף השאיפה ובסוף הנשיפה, משהו קורה לקצב של המחשבות. התודעה נעשית איטית וכשהתודעה נעשית איטית, יש פחות מחשבות. ככל שנתרגל את זה יותר כך נוכל להיות רגועים יותר והתודעה שקטה יותר.
תרגול פרניאמה צריך להעשות ע"י הדרכה של מורה מנוסה, וכמו בכל דבר שמתרגלים נדרשת הדרגתיות ועקביות.
אז מה עושים?
שמים לב לנשימה הטבעית-הבטנית – נשימה יוגית מלאה
לפני התחלת התרגול כדאי להרפות מעט, לשבת או לשכב כך שיהיה נוח. ניתן לשכב עם רגלים מקופלות כך שהברכים פונות אל השמים
לשים לב ולהתבונן בנשימה הטבעית, במה שקורה עכשיו.
נניח את כפות הידיים על הבטן. נשים לב שהבטן רכה. נמקד את הנשימה אל הבטן. בכל שאיפה נחוש את הבטן עולה ובכל נשיפה נרגיש שהבטן יורדת לכיוון הגב. נשים לב לרווח בכל סוף שאיפה ולרווח בכל סוף נשיפה
ועכשיו משך הזמן: נוכל לשים לעצמנו טיימר של החל מ-3 ד' עד ל-10 ד'.
אם נשים לב שאנו מוסטים, שעולות מחשבות תוך כדי ובכלל לא ברור לנו מה אנחנו עושים…נוכל להשתמש בטכניקת ה"ספירה" כלומר לספור בלב כמה אויר נכנס בשאיפה כמה עצרנו ברווח, כמה אויר יצא בנשיפה וכמה עצרנו ברווח שבסוף הנשיפה.
דרך נוספת שתאפשר "לא לברוח" היא ליצור קול-רחש גם בשאיפה וגם בנשיפה. באמצעות השמעת הרחש נוצר מיקוד רב יותר במהלך הנשימה ויש פחות "בריחות". אפשר ליצור את הרחש ע"י הצרות קנה הנשימה בגרון.
אחרי פעם אחת של תרגול נשימה באופן הזה (מעבר לעובדה שאנו מכוונים להתבוננות בנשימה, אין כאן עשייה) נוכל לשים לב שהנשימה משתנה. אולי אף מתארכת או מעמיקה.