כמה פעמים יצא לכם להרגיש שאתם מנסים לדחוף קיר חזק חזק…מנסים לאזור את מלוא הכוח ולדחוף…לעיתים, תוך כדי שימוש בכוח פיזי רב ולעיתים בכוח המחשבה, ההתרכזות וההתכוונות…ומשום מה, הקיר לא זז…נשאר נטוע על מקומו למרות כל הכוחות שאנו משקיעים בהזזתו.   
כשמפעילים כוח כנגד קיר – הקיר מפעיל עלינו את אותו הכוח בחזרה. שזה למעשה החוק השלישי של ניוטון שאומר: אם אנו מפעילים כוח על גוף, הרי שאותו גוף מפעיל עלינו כוח, הזהה בגודלו והפוך בכיוונו לכוח שהפעלנו על אותו גוף. שני הכוחות, המכונים כוחות פעולה ותגובה, פועלים תמיד על גופים שונים.  כך שעפ"י ניוטון לעולם לא נצליח להזיז את הקיר… 
אז מה אם בכלל לא ננסה להזיז את הקיר אלא ננסה אנחנו לזוז למקום אחר ולראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת? מה אם נדמיין שהקיר לא קיים ונוכל כמו לראות דרכו? מה אם לנסות לראות את הדברים מנקודת מבטו של הקיר? מה אם לבחון שוב את הרצון שלנו לדחוף את הקיר? 
אפשר להכיר בזה שיש בידנו כל הזמן המון אפשרויות של בחירה, הן של התבוננות על מצבים והן של עשייה בפועל. אם יש באפשרותנו לראות את זה, מה שנקרא "און ליין", אזי יש לנו באמת אפשרות בחירה לבחון מה מפעיל אותנו, מה גורם לנו פעם אחר פעם לפעול בדרך מסוימת…ואז, אולי לפעול בצורה אחרת מתוך מודעות ובחירה. 
  פעמים רבות מתוך בחירה זה מה שאנו עושים: – מנסים להזיז קיר / הר / חומה או כל דימוי סטטי אחר. ובפועל זה כמו להכנס חזק בעצמנו, כמו סוג של חראקירי.  
אני מציעה לשנות את זוית וצורת ההסתכלות…לפתוח אפשרויות ואופני מבט – לחשוב רחב, להביט מגבוה, להסתכל מהצד. אולי לחוש משהו,
להיות עם התחושה או התחושות שעולות ואז אולי אחרי ההבנה הזאת לפעול בצורה אחרת.  להיות עם תודעה רחבה ומכילה. ללא שיפוט או ביקורת.
אפשר להיות עם זה בכל שעה ובכל מקום. אפשר לייחד לזה זמן ואימון (מדיטציה), אפשר לקבל עזרה ושיקוף ממישהו אחר (דרך התמקדות למשל)…

ואז אפשר אולי להנות מ(לנסות) לדחוף את הקיר…להכיר בזה שזאת יכולה להיות אפילו פעילות מחזקת (את המרכז) ואת השרירים ושזה טוב לבניית העצמות…
אז מי רוצה לדחוף קירות?….