זה פשוט קורה ומתגלם מעצמו, בקליניקה.
יוגה שיקומית-טיפולית.
אדם או אישה באים עם כאב שמטריד את מנוחתם.
זה כ"כ כואב, שהכאב מדרבן אותם לנסות כל דבר שיכול לעזור…
הם מגיעים אליי אחריי שניסו כמעט הכל
בקונבציונלי וברפואה משלימה.
והם הלכו למגוון טיפולים ומטפלים שאולי עזרו קצת
אבל הם היו תלויים במטפל.
כי הוא טיפל והם היו מטופלים.
כשהם מגיעים אליי ואנחנו יושבים ומדברים.
אני שומעת ומקשיבה, שואלת ומתעניינת ובעיקר רואה, מתבוננת
עם העיניים ועם הלב.
ואנחנו מגדירים יעדים ומציבים מטרות
ואני אומרת, שאם תוך 4-5 מפגשים אין שיפור כנראה שזה לא הכיוון,
אני לא יכולה להבטיח דבר, רק לנסות לדייק
ולהתאים את הדרך.
ואז אנחנו יוצאים למסע…על המזרון.
מסע שקודם כל היעד ה-1 שלו – שלא יכאב
ואנחנו בודקים ומקשיבים, מדייקים את המנח, מחדדים את התחושה.
ואני מראה ומכוונת, מסבירה ומארגנת.
על הדרך מסבירה מושגים כמו: השתרשות, מרכז, אמצע, חיבור ועוד…
ותשומת לב רבה לנשימה.
וכשמשהו באדם מתרווח קצת ומתרכך, לרוב גם פחות כואב.
ואם הוא יכול ורוצה הוא גם ממשיך בבית בדיוק את זה.
וזה תמיד מפעים אותי לראות כמה שריפוי זה דבר פשוט.
ושכמה הגוף שלנו חכם ויודע לרפא את עצמו, כשבאמת מקשיבים לו
בשפתו.
והאדם (או האישה)? לוקח בחזרה את האחריות על גופו וכאבו.

<

מוזמן/ת ליצור עמי קשר ולבדוק אם מרחב היוגה השיקומית יכול להתאים לך >