מהי פאשיה?

פאשיה הינה מערכת של רקמות חיבור בדחיסויות שונות המחברות את כל גוף האדם – עצם, רצועה, גיד, מעטפות האיברים הפנימיים וההולכה העצבית ועוד. היא מהווה כ- 40% ממשקל גופנו ו-30% ממסת השרירים הפאשיה עשויה קולאגן, עצבים ונוזל סינוויאלי.

איך פאשיה פועלת?

ממש כמו גומייה או ניילון נצמד. היא מחברת את כל גוף האדם. התפקוד שלה מורכב והוא כמו מארג מבני שמאגד ומאפשר וגם מגביל את תנועת מכלול מערכת התנועה ומשם אל הגוף כולו. הרקמה הזאת בנויה ופועלת באופן רב מימדי (מטריקס), מפרידה ועוטפת, תומכת, מגינה ומייצבת את חלקי הגוף השונים. עוברת ברציפות מהראש עד הרגליים ומהבטן עד הגב וגם רוחבית ואלכסונית ומהווה גם כבולם זעזועים.

כמה שכבות יש לפאשיה?

לפאשיה שלוש שכבות: שטחית, עמוקה וויסראלית. הן נבדלות ברמת הדחיסות שלהן, בתפקידן ובמיקומן. השטחית עוברת מתחת לעור ואוגרת נוזלים ושומן, ומאפשרת מעבר כלי דם, לימפה ועצבים. מבודדת ושומרת על האיברים. העמוקה היא סיבית ודחוסה ועוטפת את איברי הגוף ומקשרת ביניהם באמצעות גידים ורצועות. הוויסראלית: עוטפת כל איבר בשתי שכבות . במהלך טיפול בכאבי שרירים, מטפלים גם בפאשיה.

מה קורה לפאשיה במצבים שונים?

במצבים של מחסור בנוזל סיכה (לזכור לשתות מים!) כמו תאונה, מחלה, חוסר תנועה ממושכת של השריר, עומס יתר על השריר או תנועה חוזרת, וגם סטרס מצטבר ומתח – הפאשיה מתכווצת והנוזל נהפך דחוס. במצב זה הפאשיה מאבדת את גמישותה ונוטה להתקצר ולהתקפל, מה שגורם להיווצרות של "הידבקויות" (Adhesion) ברקמה אל סיבי השריר. הידבקויות משבשות את הפעילות העצבית של חיישני התנועה הפרושים לאורך סיבי השריר. כאשר הפאשיה מכווצת ומגבילה את תנועת השריר היא מקבעת את תנועתו ולא מאפשרת לו לנוע ולהימתח. בכך טווח התנועה של השריר מצטמצם ומתקבע ומתחיל להופיע כאב. הפאשיה זוכרת כל פציעה, טראומה, שינוי או חוויה. היא מגיבה לכל שינוי, מסתגלת בתגובה למצב הגוף ותמיד תנסה להחזיר את הגוף למצב של איזון גם אם לפעמים כ"איזון מדומה". במצב זה רקמת החיבור והשרירים פועלים יחד על מנת "לעזור" לחבריהם השרירים באזור מקביל המאותת עומס. דבר שיכול להתבטא בכאב והחלשות או כיווץ השרירים.

מה היינו עושים בלעדיה?

ניתן לראות את הפאשיה כמערכת המשמשת כ'דוברת והמנהלת' של מערך התקשורת של הגוף ברמה הכלל הישרדותי, כמקשרת בין איבריו, כעומדת על המשמר, כדואגת שאחדותו לא תפגע ואף כמקשרת את תהליכי הכאב, הזיכרונות והרגש.

העניין שלי בפאשיה

הכל התחיל מקריאה של ספר בשם גיבורים מלידה – סודות  הגוף והנפש של הגיבורים הגדולים בהיסטוריה. הסיפור המרכזי בספר הוא על ההתמודדות ההרואית של תושבי האי כרתים מול כוחות הנאצים שפלשו לאי ומספר את הסיפור הבלתי אפשרי של חטיפת גנרל נאצי ללא שפיכות דמים על ידי קבוצת מחתרת שבראשה עמדו אנגלים שהסתגלו באופן מעורר השראה לחיים בהרי כרתים שכוללים: הליכה וריצה מרובה, טיפוס וקפיצה מסלעים, מיעוט במזון. מחבר הספר כריסטופר מקדוגל מתייחס הן לפן התודעתי והגופני: "אותם גברים מורדים מכרתים לא היו לוחמים כשהמלחמה פרצה, הם היו אזרחים רגילים. חייהם ניצלו לא רק בזכות אומץ ליבם. וגם לא הודות לכוחם המתפרץ ולכלי נשקם. תקוותם היחידה להינצל הייתה טמונה ביכולתם ללמוד חוכמה גופנית קדומה, חוכמה שבזכותה שרדו אבותינו הקדמונים במשך אלפי שנים, בעידנים שבהם כלי הנשק היחידים שעמדו לרשותם היו הכוח, המיומנות וכושר הסבולת שלהם" זוהי תחילתו של הספר.  מקדוגל מביא סיפורי גבורה מרשימים של אנשים פשוטים שפעלו מכוח הפאשיה בהשראת היוונים הקדמונים (פאנקרטיון) כמו גם של לוחמי הג'ט-ג'יטסו הברזילאי שהן שתיים מאומנויות הלחימה הקטלניות ביותר שנוצרו לצורך הגנה עצמית. כוח הפאשיה הוא משאב זמין לכל וכמעט בלתי נדלה. בספר מדובר על כוח הפאשיה בהקשר ללחימה והבאת הגוף-תודעה למצב מאורגן יותר.

כפי שאני חווה את זה, גם בתרגול יוגה ניתן וכדאי להשתמש בכוח הפאשיה. 7 העקרונות המנחים בויג'נאנה יוגה (הרפיית הגוף, השקטת התודעה, השתרשות, חיבור, כוונה, נשימה, התארכות והתרחבות) תומכים ושזורים בכיוון של תנועה מתוך הפאשיה ופחות על תנועה שקורית מתוך הפעלה ומתיחה של השרירים. אני מניחה שבאופן הזה מתבטא 'גוף שנע כיחידה אחת' – תנועה שמגיעה מתוך מרכז הגוף ושפועלת מתוך מארג הגוף השלם תוך כדי הרפיית המאמץ

השאלה החשובה שעולה כאן היא איך לנוע מתוך הפאשיה? איך ליצור תנועה מתוך אי-מאמץ? ראשית, זה משהו שלוקח זמן להתכוונן ולהרגיש אותו. ובשביל זה (כמו בכל דבר) נדרש זמן של אימון והתמדה. שנית, כדי ליישם תנועה ללא מאמץ מתבקש להביא את מלוא המשקל ותשומת הלב לרגליים השתרשות. כשהשתרשות מיושמת, מופחת המתח מפלג הגוף העליון. השתרשות לא מספיקה בכדי לנוע ללא מאמץ. יש צורך לשים לב להרפיית הגוף והשקטת התודעה. כדי באמת לנוע מתוך הפאשיה נדרש עקרון החיבור. עקרון החיבור מאפשר ליצור קשר בין כפות הרגלים לירכיים אל הבטן והעצה (חלקו האחורי של האגן) ומשם אל חלקו האחורי של הראש, בעיקר נדרשת הנוכחות אל הבטן כמרכז. עקרון הכוונה הוא זה שיוצר את האינטגרציה שבין הגוף-תודעה-נשימה-נשמה, הוא ה'רוח' שמחברת ומייצרת את הכיוון לאן לוקחים את האימון. נשימה ומודעות לנשימה לא פחות חשובים מאחר שנשימה מאפשרת להזרים ולרווח בין שכבות הפאשיה. כשכל העקרונות הללו מיושמים נוכל לחוש בהתארכות והתרחבות. תרגול מתוך העקרונות מאפשרת תנועה שלא יוצרת עומס או מאמץ. ניתן ליצור כוונה של תנועה שנוצרת מתוך המרכז ובכך תנועה שבאה מתוך הפאשיה.  אפשר לקרוא עוד על תרגולי פאשיה ויוגה פאשיה

הסרטון שמובא כאן הוא הגדלה פי 25! של פאשיה