כותבת אורית סן-גופטה ב'לב האימון':
אנחנו כ"כ רגילים לאיים של אי-נוחות בגוף, עד שהם נעשים לחלק מאיתנו, חלק מהאישיות שלנו. אם למשל, אזור השכמות והצוואר תפוס לאורך זמן, תחושות אי-הנוחות כבר כמעט שאינן צפות בתודעה. רק אם אי-הנוחות הופכת לכאב חזק וטורדני נשים לב לקיומה. לכן הגעה למצב שאנחנו מרגישים את הלא-נוח ומזהים אותו היא בפירוש שלב מתקדם באימון. בשלב הבא, אחרי שאנחנו מבחינים בכך, עלינו לפתח את היכולת להמנע מתנועות הגורמות לתחושות הלא נעימות הללו. לשם כך נחוצה הקשבה, הקשבה מרובה. במקומות של התלבטות, שבהם מתעוררת תחושת אי-נוחות קלה ביותר, טוב להקשיב למה שאנו חשים ולא להתעלם. מה שלא מרגיש טוב, הוא לא לגמרי נכון, ועלינו לחפש את ה'נכון' בצורה אחרת. זו תפיסת עולם: המחשבה שה'נכון' צריך להיות גם נוח ונעים, ושהנעים יכול לשקף אמת מסויימת בגוף. שניהם יחדיו, ולא רק זה או זה.
הרבה אנשים באים ליוגה כי כואב להם.
הגב התחתון זה מקום כואב, גם אמצע גב, גב עליון, שכמות וכתפיים זה כבר ממש אבל ממש מקום תפוס ודואב. הרופא אמר שיש צורך לחזק את שרירי הבטן/הגב/שרירי ליבה/רצפת אגן ואז אולי פחות יכאב, אולי יהיה יותר נוח…
כשכואב, הגוף אומר את שלו בצורה ברורה שלא משתמעת לשני פנים. כאב זה סוג של תמרור אזהרה – עד כאן! את התנועה הזאת אי אפשר לעשות או שאולי אפשר לעשות אותה אבל בדרך שונה
כשמגיעים למקום של כאב זה מאלץ את מי שכואב לו להקשיב, אבל באמת להקשיב ממקום שהוא לא שיפוטי, לא מבקר.
להקשיב ממקום אוהב, מכבד ומאמין שאם תתפתח הקשבה לגוף ולצרכים שלו ויהיה זיהוי של מה ואיך צריך אז אולי הוא לא יצטרך להשתמש ב'תותח כל-כך כבד' כמו כאב..
מקסימום יהיה קצת לא נוח…
מאד חשוב במהלך התרגול לשים לב איפה יש אי-נוחות…אם האי-נוחות קיימת לאורך הגב, או במפרקים…אזי זה אומר שאין מספיק עבודת רגליים וייצוב…
רצוי מאד להתייחס לכאב ולאי-נוחות כמצפן שמכוון לתרגול נכון, קשוב ומדוייק.
מצפן שיכול להוות מתנה גדולה…
