מטרת המאמר היא להציג את היוגה המורגשת בפני מתרגלי יוגה ולהראות שניתן לקחת את אימון היוגה למקום שיוצר קשר בין הגוף – תודעה למרחב הרגשי ומתוך כך ליצור ריפוי.

הכלים הם תרגול יוגה בגישת ויג'נאנה: ישיבה – נשימה – תנוחה עם כלים מטכניקת ההתמקדות (FOCUSING) וגישת ה-BOT (תרפיה מוכוונת לידה) – שמשתמשת בכלים של התמקדות, קונסטלציה משפחתית ו-SE  בליווי נשים שמצויות בשדה הלידה.

 

את היוגה המורגשת בחנתי בכמה אופנים: קבוצה שמנתה 4 נשים במהלך 5 מפגשים, שיעור קבוצתי מתמשך ובמפגשים פרטניים. הא/נשים שתרגלו בקבוצות היו מתרגלי יוגה.

הנשים שבאו למפגשים הפרטניים היו גם מתרגלות יוגה ותיקות וגם מתרגלות יוגה מתחילות. מהן היו נשים שהגיעו למפגש בודד וכאלה שהיו ב-4 מפגשים ומעלה.

אלה שהיו במפגש בודד יצאו עם תובנה או שתיים. אלה שהגיעו לרצף של מפגשים עברו תהליך עומק ותובנות מעמיקות. במפגשים הקבוצתיים התרגול הוא עצמי, כל משתתף מתעד לעצמו את התהליך שעבר.

את היוגה המורגשת בחנתי עם מתרגלי יוגה שלרוב לא מכירים מושגי יסוד בהתמקדות. דרך ההתנסות ביוגה המורגשת נוצרה אצלם הכרות זאת. טרם חקרתי את המפגש של מתמקדים (א/נשים שבאים מעולם ההתמקדות) בהתנסות עם היוגה המורגשת. ברצוני להמשיך ולחקור את ההשפעות של היוגה המורגשת בתהליכים פרטניים ובתהליכים קבוצתיים.

יוגה מורגשת – כפי שאני מציגה זאת – היא שילוב בין תרגול יוגה במסורת ויג'נאנה (ישיבה, נשימות ותנוחות) לבין טכניקת ההתמקדות (Focusing) שהתווה יוג'ין ג'נדלין בנוסף לכלים מתוך קונסטלציה משפחתית ו- SE  – מתוך לימודי ה – BOT (תרפיה מוכוונת לידה). המארג עצמו ממשיך לקרום עור וגידים והוא עדיין בתהליך של בדיקה והשתנות. ניתן להנחות את היוגה המורגשת בשני סוגי מרחבים: במרחב האישי – כמפגש אחד על אחד ובמרחב קבוצתי.                                        

המכנה המשותף בין היוגה וההתמקדות הוא העבודה עם הגוף ותחושותיו. בעוד ביוגה המטרה היא להתעלות מעבר לתחושות ולרגשות, למצוא את האיזון, להיות בתודעה השקטה והרחבה, לשמור על צלילותה ובסופו של דבר לשחרר את האדם ממגבלות החומר והתודעה. בהתמקדות הכיוון הוא יצירת שינוי פנימי וב- BOT נתינת מענה בתהליכים רגשיים והתפתחות אישית בתקופה שסביב הלידה.

המטרות והעקרונות של היוגה המורגשת:

– נתינת כלים כדי שניתן יהיה להיות בו זמנית בחוויה של *תחושה מורגשת מצד אחד ויחד עם זאת להיות ביציבות באמצע  

– לאפשר הקשבה עמוקה פנימה מתוך סקרנות

– פיתוח חווית אמצע – מרכז. להיות על מקומי

– ביסוס משאבים ועוגנים ועם זאת להסכים 'להיות בפגיעות'

– זיהוי והכרה – ללמוד לזהות קולות/חלקים/דפוסים שמתקיימים בתוכנו ומתוך הזיהוי להכיר ולהתוודע אליהם

– יכולת להכיל צמדי ניגודים. גם וגם

– האפשרות להיות בחיבור והכרה לרגשות. לתת להם מקום. הן לרגשות הנעימים כמו עונג, אהבה ושמחה וגם לרגשות 'לא       לגיטימיים' כמו כעס, קנאה.

– אהבת האימון

– לכבד את הקצב הפנימי

– שהייה מאפשרת

– יכולת להרפות – ב'הרפיית המאמץ'

– פיתוח 'הקשבה נוכחת', הקשבה שמאפשרת תשומת לב עמוקה פנימה ללא שיפוט או ביקורת ומתוך אי הזדהות. הקשבה 'נקייה'

נשאלת השאלה למה לחבר שני עולמות תוכן שונים למשהו אחד? מהי המשמעות של יצירת חיבור שכזה?                                                 

 (אני מתייחסת לחיבור הזה בראש ובראשונה מתוך עולם היוגה, שממנו אני מגיעה. זוהי שפת האם שלי ושל האנשים המונחים. ההתמקדות היא שפה נרכשת, דומה אבל אחרת). כשאנו לומדים, ומתנסים לעומק בכמה עולמות תוכן ששונים אחד מהשני, נוכל לגלות אולי קווים משיקים, חלקים דומים אך שונים. לעיתים, עולם תוכן אחד משלים את השני ולהיפך. החיבור בין עולמות התוכן יכול ליצור מרחב חדש ואחר, מכל אחד מעולמות התוכן בנפרד. עולה בי שאלה 'מוסרית' לגבי הלגיטימיות ליצור חיבור בין המהות שנקראת יוגה, שקיימת כמה אלפי שנים בהודו, שעברה אמנם שינויים כאלה ואחרים במהלך המאה שנה האחרונות בעקבות ההגעה שלה למערב, אבל עדיין זאת פרקטיקת תרגול, חקירה והתנסות כמו גם פילוסופיית חיים שעומדת בפני עצמה –  עם פרקטיקה 'צעירה' יחסית כמו התמקדות שהיא המיומנות של יצירת שינוי פנימי. היא מחברת כלים מעשיים עם פילוסופיה מעמיקה מאפשרת לכל אדם לגלות מידע רב ערך על עצמו ועל אפשרויותיו.

המפגש בין הפרקטיקות המדוברות לוקח למקום מאד מסויים :– למרחב של הגוף-תודעה-רגש ותחושה. לאפשר לשינוי לתפוס מקום כמו גם ליצור התמרה במהלך תרגול יוגה. המפגש יכול לאפשר להגיע לרבדים שבתרגול יוגה פר-סה לא מגיעים אליו. האם זהו חיבור לגיטימי? האם יש בו צורך? מהי התועלת שקורית מתוך החיבור הזה לעומת ה'תועלת' שיש לכל דיספילנה בנפרד? על שאלות אלה מאמר זה יענה בחלקיות. אני חושבת שרק הזמן יכול לתת מענה לשאלות הללו.

מה הביא אותי לחבר בין העולמות?                                                                                                                                          

במהלך 20 השנים האחרונות אני מתרגלת יוגה במידה זו או אחרת. 13 שנה בצורה אינטנסיבית למדי (בין 3 פעמים בשבוע לתרגול יום יומי ) ועוד אי אילו שנים כמתרגלת.  עם השנים יכלתי לשים לב שכשעולים בי רגשות קשים ולא לגיטימיים כמו: כעס, קנאה, או שנאה אינני מצליחה להכיל אותם, ולכן לא מצליחה לקיים את מה שפטנג'לי מתאר כדבר שאנו שואפים להגיע אליו דרך היוגה: "גישה של חביבות, רחמים, שמחה, שוויון נפש כלפי מושאים הגורמים לאושר, סבל, שכר ועונש – מצלילה את התודעה"

גם מטרות נעלות ונחשקות אחרות שהיוגה מציבה כמו-  "יש לדחות את הסבל עוד בטרם בא" ומה שמפריע "מחלה, עצלות, ספקנות, זלזול, עמימות, פיזור, ראייה מוטעית, שלבי היוגה שלא הושגו וחוסר היציבות בהם – אלה ההפרעות של התודעה, אלה המכשולים"…     גם זאת – לא הצלחתי ליישם דרך תרגול היוגה לבדו.

הרצון לעשות התמרה כלשהיא עם הרגשות השליליים והלא לגיטימיים, יצר אצלי עם השנים חוויה של בלבול. האם לנסות לשחרר את הרגשות האלה? האם אפשר לעבור דרך הרגש, לתת לו להיות ואז לשחרר אותו? עסקתי רבות בשאלות האלה.

כשפגשתי את ההתמקדות  לראשונה, במהלך קורס הBOT  שעברתי, ננגעתי עמוקות. הצלחתי להגיע למעמקים של חוויה בתוך דקות בודדות, בעוד החוויות שהיו לי עד אז היו של ישיבות מדיטציה ארוכות ותרגולי יוגה מעמיקים שלא הובילו לתובנות משמעותיות. האפשרות להיות בקשר עם 'תחושה מורגשת', במשך כמה דקות שבהן יש מיקוד על משהו שמבקש הכרה, למרות שה'משהו' הזה יכול להיות מאד לא ברור ואמורפי, נתינת הזמן והמרחב לזה – מאפשרת למשהו שהוא לעיתים 'תקוע' לעשות תנועה קטנה שעשויה להיות מאד משמעותית במערכת.

עפ"י ג'ון אמודיאו הרבה מודטים ( אנשים שעושים מדיטציה) למדו להתמודד עם רגשותיהם על ידי כך שהם מאפשרים לקשיים לחלוף (הם משחררים אותם) ולא הופכים להיות מחוברים אליהם. כך שזה מוביל לתוצאה שלחלק מהמודטים יש תגובה שלילית לרגשות בחיים, ורואים בהם משהו שצריך להתגבר עליהם ולא כמשהו שיש להכיל אותו. התמקדות, יכולה לעזור למודטים בהבנה שרגשות הם חלק בלתי נפרד, אינטגראלי, של נוכחות מלאה (mindfulness) בכאן ועכשיו.

אנחנו רוצים לעודד התייחסות של אפשור לרגשות ולא להדחיק אותם. במקום שנתייחס אל הרגשות כאל האויב יש לראות בהם כניסה למשהו עמוק יותר. אנחנו נוגעים במרקם עשיר של עצמנו ושל החיים עצמם. על ידי כך שנדע כיצד להיות עם רגשותינו בעדינות, נאפשר לרגשות לקבל תפנית, להיפתח ולהשתנות. אנחנו מפתחים אמפתיה וחמלה לאחרים תוך כדי שאנו מביאים תשומת לב למקומות הרגשיים המשתנים שלנו.  עבורי, חוויית החיבור בין שני העולמות הללו שיצרו אצלי ריפוי (כל אחד בנפרד) הייתה בלתי נמנעת. כשהתחלתי להרהר על חיבור שניהן, עלה מול עיניי תרשים זרימה (שכמה שנים אח"כ חזרתי אליו, ונוכחתי לדעת שהוא התווה את הדרך).

על הקשבה 'יוגית' והקשבה התמקדותית –

אחד הקשרים המעניינים ביותר בחווית החיבור הוא היכולת להיות קשוב לתחושות גוף. בויג'נאנה יוגה, האימון וההתעמקות בעקרונות מפתחים הקשבה עמוקה לגוונים וניואנסים עדינים בתחושות הגוף. החל מהיכולת לאפשר את הרפיית הגוף ולנוע מתוך איכות בתשומת הלב אל השקטת התודעה ואל תודעה רחבה, דרך יצירת כיוון וכוונה לאימון, חווית ההשתרשות, חווית החיבור רגלים-בטן-עצה-חלק אחורי של הראש, החיבור אל הנשימה שזורמת בכל הגוף אל חווית ההתארכות וההתרחבות.

הקשבה פנימה היא המהלך הכי משמעותי בתהליך ההתמקדותי. ההקשבה קשורה ליצירת קשר עם משהו שנמצא בפנים. העניין הוא להקשיב לחלק הזה וכמו ל'שבת לידו' הקשבה חסרת שיפוט. להקשבה התמקדותית יש כמה תכונות משמעותיות:                       – קבלה רדיקלית, או נוכחות מקבלת, לקבל את כל מה שקיים אם זה תחושה טובה או רעה, שלילית או מכוערת ללא שיפוט או ביקורת. לתת לזה מקום להיות ללא דחייה. – מילוי החלל – להביא את המודעות לעולם הפנימי ולהשאיר אותה שם.                           – שמיעת המהות, לעורר הקשבה למה שמבקש שיקשיבו לו. יכול להיות שבהתחלה יהיה קשה להבין את המסר, יש צורך להמשיך להקשיב. – להיות בכאן ועכשיו, להיות מחובר לתחושה שמתקיימת עכשיו ולא לתת לדברים שהתרחשו בעבר או לפחדים לגבי העתיד להסיח את הדעת.

מושג טיפולי הנפוץ בשיטות פסיכותרפיה מסויימות  שעוסק בהקשבה עמוקה ופעילה נקרא 'הקשבה נוכחת'. שגם אותו ניתן לזהות  כדומה בתכונותיו ל'יוגה המורגשת'. באופן קלאסי ניתן להתייחס למושג "הקשבה נוכחת" בהקשר טיפולי, ביחסי מטפל-מטופל  לאופן שבו המטפל מאפשר לעצמו להיות נוכח בהקשבה אמפטית אל המטופל, ללא דעה או ידיעה קדומה, ואף ללא אחיזה בידע או פרשנות כאלו או אחרים. המטרה היא פשוט להיות כלי נקי, בנוכחות מלאה מבלי להביא את הדעה האישית של המטפל לסיפור, וכך מתאפשרת הקשבה נוכחת. בהקשר של תרגול עצמי או במהלך אימון יוגה, ההקשבה מופנית פנימה. ניתן לראות את הפיצול בין הרואה – העצמיות (פורושה) והנראה – ההוויה (פרקריטי), בין הצופה והמתבונן לנצפה. כשהצ'יטה – התודעה נמצאת בתווך, ביניהם.

בהקשבה נוכחת ההתכוונות היא להיות באזור של אי ידיעה, כמו לאפשר לפתוח דף חדש בכל פעם, כלומר לשחרר את המקום של ההכרות המוקדמת עם תחושה/ידיעה מסוימת או גישה ש'ככה צריך', ומתוך זה לאפשר לקבל את הדברים כפי שהם עכשיו מרגע לרגע, מנשימה לנשימה, מתוך קבלה. ההקשבה הנוכחת מאפשרת לדייק ולהכיר בחלקים שונים שמתקיימים בו זמנית, ולהכיר באפשרות של 'גם וגם' מבלי להזדהות עם חלק זה או אחר. היכולת הזאת של אי הזדהות יכולה לאפשר חופש ומרחב פנימי וכמו גם לאפשר לדברים חדשים לנבוט ולקרות. ההקשבה הנוכחת קורית במרחב של בין הגוף לחוויה התחושתית.

איך מתנהל תרגול של יוגה מורגשת –                                                                                                                                   

אחד הדברים המשמעותיים בתרגול יוגה מורגשת הוא התחושה של יציאה למסע על המזרון. אי אפשר לדעת מה יעלה במהלך התרגול ולאיזה מקום זה ילך, להיות בכאן ועכשיו בחיבור למה שמבקש לקרות ולהתקיים. מה שתומך בתהליך זה לנהל מעין יומן מסע. זאת הסיבה שאני בוחרת לתרגל עם מחברת. לעיתים הכתיבה היא רובד משמעותי בתהליך, לפעמים רק יוצרת סימון.          

דרך התנהלות מפגש: המפגש מתחיל בישיבה של כמה דקות. לעיתים יש נושא או עניין שמוגדרים מראש. במידה והנושא ידוע מראש, הוא נוכח בזמן הישיבה. יש הבדל משמעותי בין תרגול קבוצתי לתרגול פרטני.  בתרגול קבוצתי אפשר לעבוד עם נושא מסויים דרך ישיבה – נשימה – תנוחות כשלאורך התרגול יש מקומות של 'שהייה מאפשרת' להתבוננות ו'הקשבה נוכחת'. מאד משמעותי מי משתתף בשיעור, אם מגיע מעולם היוגה או מהעולם ההתמקדותי: מי שמגיע מהיוגה, יש צורך להתעכב על מושגי היסוד ההתמקדותיים. לא אפשרתי לא/נשים שלא מכירים את אחת השפות להשתתף. כמנחה קבוצה של יוגה מורגשת אני מחזיקה את ה'שדה המשותף', את המרחב שמכיל את האיכויות שמתבקשות של היכולת להיות בפגיעות (כאיכות שמאפשרת ריפוי), של חווית 'ביחד', את הגם וגם – צמדי הניגודים, תודעה רחבה, הקשבה נוכחת. בסוף השיעור מי שרוצה יכול לשתף את מה שעבר.  

תרגול פרטני מתאפיין בגמישות רבה יותר. המפגש מתנהל כשיח פתוח. המונחה מעלה את הנושא שמבקש לעלות, אני מנחה אותו להכנס פנימה, מתוך הישיבה-נשימה-תנוחה. אני מזמינה את המונחה לתנועה מסויימת, המונחה יכול לקבל או לא לקבל את ההצעה שלי ולבדוק עד כמה זה מדוייק עבורו. המונחה משתף אותי במה שהוא עובר – אני כותבת ומתעדת את המהלך. כמלווה את התהליך אני יכולה להציע למונחה ולהזמין אותו למהלכים שונים.  

מצב התודעה של המנחה במהלך התהליך משמעותי לתהליך ולשדה המשותף. המנחה צריך להחזיק תודעה רחבה, לאפשר לכלי שלו להיות נקי ללא שיפוט ביקורת או אג'נדה כזאת או אחרת, להחזיק הקשבה נוכחת. כמנחה, כשאנו מצויים בשדה משותף עם אדם או בקבוצה אנו 'חשים את האנרגיה' ועם זאת כבני אדם כל מפגש מעלה בנו משהו.  מה מתוך מה שעולה בנו רלבנטי לתהליך של המונחה? ובאיזה מידה נשתף את המונחה? נדרשת זהירות רבה ובדיקה מתמדת של תודעה רחבה ושקטה.

לסיכום –

יוגה מורגשת הוא תהליך שיכול להיות מועבר במפגש פרטני או בקבוצה. התהליך מערב תרגול יוגה (מדיטציה-נשימות-תרגול תנוחות) וכניסה פנימה מתוך תהליך התמקדותי. ניתן לחוש בשינוי החל מהמפגש ה-1, זה משתנה מאדם לאדם. מטבע הדברים, מפגש פרטני יכול לאפשר תנועה גדולה יותר כמו גם תהליך שמדויק ומותאם לאדם שעובר אותו.. יש כמה מטרות ועקרונות ביוגה המורגשת. המטרה העיקרית היא להיות בקשר עם מה שמבקש הכרה ועם זאת לא להיצמד לשום תחושה ולחפש את התודעה הרחבה. מושגים שהתהוו ונוספו כמו: שהייה מאפשרת, הקשבה נוכחת אשר יוצרים את המרחב שמאפשר מצד אחד פתיחות ופגיעות של המונחה ומהצד השני את ההחזקה והראייה הרחבה של המנחה. התקשורת ביניהם היא השדה המשותף. היוגה המורגשת מתנהלת במרחב שבין תרגול לטיפול. ביוגה המורגשת האפשרות לתת מקום ולהיות בקשר עם רגש או תחושה מבלי להזדהות איתה אלא לתקשר איתה דרך הגוף.

 

* תחושה מורגשת (Felt Sense) מושג שטבע ג'נדלין. עפ"י ההגדרה של המכון הבינלאומי להתמקדות ה"תחושה המורגשת" מתייחסת לתחושת הגוף של מצב שהוא גדול מהמחשבות או הרגשות שלנו לגביו. זה "משהו" שאנחנו מכירים בקיומו, אבל הוא כל כך מעורפל/עמום עד כי אין לנו מילים לתאר את זה. לעתים קרובות, זה כל כך עדין או כל כך נרחב, עד כי אנחנו לא מודעים לכך שזה שם.

 

ביבליוגרפיה-

התמקדות, יוג'ין ט. ג'נדלין, מרקם 1996

יוגה סוטרה של פטנג'לי, אורית סן-גופטה, אורעם 1994

כוחה של התמקדות, אן וייזר קורנל, אורעם 1998

http://focusing.co.il/?page_id=2109 התמקדות ובודהיזם