השם "יוגה בחיי היומיום" בא לי בהשאלה מ"פסיכואנליזה בחיי היומיום" של זיגמונד פרויד – ספר שהיה בספריה בביתם של הוריי. אני אפילו חושבת שיצא לי לקרוא ממנו כשהייתי נערה מתבגרת…
שנים רבות אני מגלגלת בראשי את המשפט הזה "יוגה בחיי היומיום"…
מה זה אומר יוגה בחיי היומיום ואיך זה בא לידי ביטוי?
כשחושבים על המילה יוגה, אני מניחה שהדימוי שיעלה לרוב האנשים יהיה של האישה מהמגזינים, נאה ושזופה לבושה בבגדים לבנים, נמצאת במקום נעים, שלו ונקי. פסטורליה במיטבה.
כשהולכים לשיעור יוגה, נצפה שהמקום בו נתרגל יהיה נעים, שקט ומאוורר. כשנעלה על המזרון נכוון עצמנו למצב של התנתקות, למשך שעה וחצי מחיי היומיום הלוחצים, מהסטרס. שיעורי יוגה יכולים להיות כמו אי של שקט, שלווה ורוגע…
אבל, מה קורה 5 דקות אחרי שהשיעור הסתיים? הירידה מהמזרון והחזרה לחיים…אולי יש יותר שקט, תחושה טובה יותר בגוף…
איך אפשר לחבר את ההתנסות הפיזית, התודעתית והרגשית שחווינו במהלך התרגול עם החיים שלנו? איך האיים המפורזים האלה יכולים להפוך ליבשה של ממש, לשביל בטוח שאפשר להלך עליו?
הרבה פעמים אני נשאלת איך זה שבמהלך האימון אני מצליח/ה להתנתק ומגיע/ה לשקט ושלווה, אבל למחרת היום שוב אחוש בחוסר שקט, עצבנות או עצבות, אולי אגיב בצורה אגרסיבית ועוד…
פירוש המילה יוגה זה להיות אחד, לחבר. כל אדם ואישה בנויים מכמה שכבות (ביוגה קוראים לזה קושות) ממש כמו בצל, או אפשר להתייחס לזה כחלקים שונים שיש בי כאדם, כך שיש בי חלק שהוא שלו ורגוע, אך יש בי גם חלק שלא…
כשמתרגלים יוגה, מדיטציה, נשימות, תשומת הלב מופנית פנימה, לגוף ולתחושותיו. אפשר לשים לב לאיזה שהיא תנועה פנימית שקורית. התנועה הזאת בהשתנות תמידית. הרעיון של "יוגה בחיי היומיום" הוא להיות במצב של "יוגה" בכל דבר ופעילות שאנו עושים. כלומר, חיבור החלקים שבי להתבוננות שלמה יותר והכרה בזה. לדוגמא: אם אני מבשלת או רוחצת כלים, אם אני מנקה או פשוט נמצאת עם הילדים. להיות בחיבור בלתי אמצעי בכאן ובעכשיו, ללא שפיטה (קשה) וללא ביקורת (מסובך!!)…
וכמו בכל דבר בחיים, ככל שנתרגל, נתאמן ונתבונן כך נוכל לשים לב לשינוי, לתזוזה…
מבחינתי, אחרי שנים רבות של אימון יוגה ומדיטציה, אני מוצאת שלהוציא את ה"יוגה" החוצה אל מחוץ לגבולות המזרון, אל מה שקורה בבית, במשפחה, עם האיש והילדים זה ה"אימון" האמיתי שלי…
זה לקחת את האיכויות שמביא עמו התרגול: יכולת התבוננות לעומק, הקשבה לעצמי ולאחרים, תודעה שקטה ומרוכזת, גוף משוחרר ונפש רגועה
ולהביא את זה לחיים, בכל מה שאנו עושים
למרות שלא תמיד אני מרגישה מחוברת או אפילו קשובה, האיכות הזאת קיימת, גם שעושים טעויות (למכביר), גם שדברים "לא זורמים", גם שלעיתים מתעצבנים…
מתוך הטעויות שלי אני לומדת שזה בסדר לטעות ולעשות טעויות…אבל מתוך ההבנה הזאת אני רואה גם את הסליחה – סליחה אמיתית של הלב
בכדי לכפר על הטעות…
וככל שנתרגל הקשבה, התבוננות וקבלה של עצמי כמו גם של אחרים וגם את האפשרות לסלוח – זה היוגה בחיי היומיום במיטבה…
