נושא החודש הוא נושא 'כבד': גורמי הכאב האנושי.

איך שלא נסתכל על זה, אנחנו בני האדם מונעים מתשוקותינו: הדברים שמושכים אותנו, מה שאנחנו סולדים ממנו.

< אין ספק שצוקרברג 'עלה על משהו' כשיצר את ה- Like >

כבני אנוש אנחנו נולדים, גדלים ומתפתחים, ואז קמלים ומתים. זהו מעגל הסמסרה של הקיום האנושי. אנחנו סובלים מ'חוסר נחת' בסיסי שמלווה אותנו לאורך חיינו. לא  מרוצים ממה שיש לנו…התודעה שלנו רוצה כל הזמן עוד ועוד… ככל שנשיג יותר, נרצה יותר ומאידך, נבקש לסלק את מה שלא עושה לנו טוב…  פטנג'לי קרא לזה: קלשות וכך הוא כותב:"חמשת המכאובים הם אי-ידיעה אוידיה, תחושת 'אני' אסמיטה, השתוקקות ראגה, סלידה דוושה ורצון לחיות אבהיניוושה". (המושגים המודגשים הם בסנסקריט) אי-הידיעה אוידיה היא השורש והמכאוב שיוצר את כל שאר הצער והסבל. אוידיה היא תעתוע, ראייה ואבחנה לא נכונה. היא לא מפורשת כחוסר ידע בלבד אלא כהעדר של מודעות העצמיות שמובילה לידע שגוי ולחשיבה מעוותת. אסמיטה (תחושת ה'אני') היא המחשבה שהמיינד הוא זה שרואה, מרגיש, חושב ומנהל את הדברים, בעוד שלאמיתו של דבר אלו התפקודים של העצמי הטהור (Self). זה מסביר איך נוצרת תחושת ה'אני' או תחושת ה'עצמי' (self). היכן שיש בורות נובט האגו – התחושה ש"אני מישהו": אני אישה נחמדה…וגם: אני טיפשה, אני כשלון וכו' גם זה אגו – כל ההזדהויות שלנו עם הלבוש החולף שלנו הם האגו. אנו מזהים את העצמי (הרואה) עם האיכויות הגופניות-נפשיות (מכשיר הראייה) שלנו. כאשר שני דברים כה שונים כמו הרואה ומכשיר הראייה נתפסים כאחד זה אווידיה, זה מוליך לאגו. האגו הוא הסיבה כל הסבל שלנו. למשל, אנו קונים מכונית חדשה ואז קורה לה משהו, זה גורם לנו סבל. אנו מגיבים להתרחשויות שמתקיימות מסביבנו ב-2 דרכים עיקריות: אנו חשים בדרגות משתנות משיכה דחייה או ניטראלי.

ראגה (השתוקקות) היא המשיכות שלנו, הרצון שלנו להיאחז בדברים המענגים, דוושה (סלידה) היא הדחייה שיוצרות התנסויות לא-נעימות. שתי הנטיות גרועות באותה המידה והן בעצם גילויים שונים של אותו הדבר. למעשה דוושה אף היא תשוקה, תשוקה להימנע מכאב. אבהיניוושה – הרצון לחיות הוא הדחף הבסיסי לשימור עצמי שטבוע בכל יצור חי. זוהי תוצאה של התעתוע של ראיית החולף כנצחי, של הניסיון לבצר את ה"אני" שלנו ולקיים אותו לנצח. זהו מקור עיקרי לסבל ולכן לפי היוגה, יש להתעלות מעל אינסטינקט זה.

גורמי הכאב יכולים להיות:

1. רדומים או בצורה של משהו שמפעיל אותנו (סמסקרה) שזהו זיכרון של תצורה מנטלית, אלה הן תנודות ש'עושות רעש' בלב.
2. מוחלשים, כלומר מוגבלים בפעילותם למשל מתוך זה שאנו מתרגלים יוגה ומצליחים לשמור אותם בשליטה.
3. חסומים שקלשה (כאב) חוסם את הפעולה של הכאב השני. כך אין גישה לכאב, כך הקלשות 'מנהלות' אותנו מבלי לדעת.
4. פעילים וערים לגמרי.

>>>זאת הזמנה פתוחה להתבוננות פעילה בכדי לזהות מהו הכאב/ים שמפעיל אותי? האם אוכל לזהותו? האם אוכל לשים את האצבע, לראות, לאבחן את הכאב?