כבר כמה חודשים שלא כתבתי כאן, מעניין. 

רוב הזמן אני מצויה באיזה שהוא תהליך…
בעיקר עם עצמי: מתבוננת, בוחנת, רואה
מתכווצת, מתרחבת ובעיקר גדילה.
עברתי בחיי המון שינויים וטרנספורמציות מחשבתיות ותודעתיות.

לרוב, כשאני בתוך תהליך של שינוי דפוסים אני כ"כ נשאבת פנימה
כאילו שמעצם ההתכוונות שלי בכל מאודי ליצור את השינוי
קורית כבר תנועה פנימית שמובילה למרחב-מקום אחר…

כשמדובר על שינוי במערכות יחסים, אזי הדברים יותר מורכבים
נדרש אורך רוח, סבלנות, יכולת הכלה ועקביות.
והכי חשוב זמן.
הזמן שלי כדי לזרום עם השינוי, להפנים, לחיות, להרגיש אותו
כדי לא לפנות בחזרה לדפוסים המוכרים(ידועים) והאוטומטיים
במקביל, בכל הזמן הזה יש את ההשתקפות הדיאדית
מול האדם שמולו אני מבקשת ליצור את השינוי
מה הוא מראה לי, מה משתקף ממנו…

אומרים שהכאב הכי גדול שלי, הוא המורה שלי
דרך זה אני גדילה ומתפתחת
היכולת שלי ליצור שינוי מתאפשרת מתוך שינוי נקודת מבט
כאילו שאני רואה את הדברים ממקום אחר, מתוך עיניים אחרות.
תמצית השינוי לדעתי, נעוצה בהבנה שאני היא לא הכאב שלי
כלומר באי הזדהות.
יש בי חלק שכואב לו ויש בי חלק שמרגיש בסדר
יש בי חלק שמאפשר לכאב הזה להישאר וגם להיעלם
מבלי להיצמד לכאב או לחלק זה או אחר

פטנג'לי, יוגי והוגה דעות דגול אמר:
"לבעלי כושר ההבחנה הכול רק סבל,
בגלל הסבל הכרוך בתהליך ההשתנות
ובחרדה ובהטבעות (SAMSKARA),
וכן בתנודות המתנגשות של מצבי החומר (GUNAS).
יש לדחות את הסבל עוד בטרם בא.

הבנות שונות בוודאי עוד יבואו, אסימונים יפלו
אולי יתעוררו עוד רגשות
ושוב
אורך רוח, סבלנות, יכולת הכלה ועקביות.
זוהי היוגה, היוגה של השינוי

 

זהו ציור שלי שנקרא "METAMORPHOSIS" שיצרתי בזמן לימודיי במדרשה