בפילוסופיית היוגה AVIDYA – אי ידיעה נחשבת אי-הבנה מהותית לגבי המציאות. ביוגה הכיוון הוא לזהות את האי-ידיעה כדי להגיע לידיעה.

בזן מתייחסים לאי-ידיעה (Dont Know Mind) כמצב תודעתי שבו הכל יכול להתקיים. בספרו "Only don't know", כותב זן מאסטר סאונג סאן: אם אינך יודע משהו ב100%, פשוט תישאר באי ידיעה. תמשיך ללכת ישר כל הזמן ואל תדע. התמסר לגמרי לאי ידיעה עד שלא תישאר בך שום אשליה ותשתחרר מכל סבל.

אם אשאל את השאלה הפשוטה "מי אני"? אוכל להגיע להרבה תובנות שהם חלקים וייצוגים שלי, אך לא עונים על השאלה "מי אני" באופן מלא. אוכל להגיע לכל מיני אמונות של מי אני, אך לא למשהו קונקרטי. ולמעשה, התשובה לשאלה הזאת היא: אני לא יודעת.

הכרה באי ידיעה היא הסכמה פשוטה, מעשית וכנה לבדוק ולפגוש את המציאות של הרגע הזה כפי שהיא. למרות שאיננה ניתנת לתיאור במילים, אפשר לומר שהכרה באי ידיעה היא ההכרה בכך שאנו באמת לא יודעים שום דבר חוץ ממה שאנו חווים ומרגישים ברגע זה וכל השאר הוא דמיון וזכרון הניתנים לאינסוף פרשנויות.
זוהי ההכרה בכך שכל מה שקיים בעולם המחשבות שלנו זה זכרונות, רעיונות, אמונות, זהויות דמיוניות וסיפורים אבל שום דבר מזה אינו ידיעה באמת.

למעשה, האי-ידיעה מכילה בתוכה את הידיעה ואת כל החלקים והזהויות והתובנות שבתוכנו, אבל מאפשרת גם מקום ליצירת שינוי, השתנות ומרחב חדש ומרפא עבורנו שלא נשען על אמונות ודפוסים מגבילים אלא מאפשר לפתוח את הלב, להיות בהקשבה לכאן ולעכשיו.

זה המרחב ששהיתי בו בסוף ההריון ואיחלתי לעצמי להיות בו במהלך הלידה ואחרי…מתוך הבנה שאני לא צריכה להחזיק ברעיון איך הדברים צריים לקרות, למרות שיש את הפנטזיה או הרצון שלי לכך או אחרת. אך עם זאת לשמור על הדיוק שלי בכל רגע נתון.

לא ידעתי היכן אני עתידה ללדת, אמנם נרשמתי למרכז הטבעי בלניאדו ובמקביל, חשבתי על אנאסיסטד אבל לא ממש התכוננתי לזה…

האי-ידיעה שהייתי בה הייתה כה גדולה שבכלל לא חשבתי שאלד בשבוע 39 (אחרי 3 לידות בשבוע 41+…)

לא הספקתי ממש "לקנן" או "להכין" או "להתפנן" או להגיד "אוף נמאס לי" או לעשות "מעגל לידה" שתוכנן להיות יומיים אחריי הלידה בפועל…

תהליך הלידה החל בירידת מים ללא צירים. למעשה ביליתי כמעט יום שלם בבית, כך שהיה לי זמן להכין את הילדים ואת עצמי, להתפנן, לנוח ולהתפנק בטיפולים שעשה בן הזוג.

אמנם הופיעו מחשבות של "מה יהיה", ואיך אלד ואיפה? מתוך זה הופיע גם שקט וגם ידיעה ברורה של מה שאני צריכה לעשות – ידיעה מבפנים ללא מאבק.

ככל שנקפו השעות והצירים לא תכפו, נוכחתי לדעת שאחרי הצהריים כשיגיעו הילדים ואמא שלי, לי לא יהיה נוח להשאר בבית…

הבנתי שלא תהיה לי ברירה אלא לצאת מהבית לבית החולים והרגשתי שזה מדוייק.

ללא פחד או מורא, ללא אחיזה או התבאסות, ככה כמו שזה הבנתי שזאת הידיעה של מה שעליי לעשות…

כך שלהחזיק את הדבר הזה שנקרא אי ידיעה מתוך ידיעה מאפשרת להיות נאמנה לעצמי בדיוק מתוך הקשבה לרגע הזה.