ממרום גיל ארבעים אני חשה את הווייתי הנשית שלמה ומלאה (בן זוג אהוב, 3 ילדים, כלבה…) אני עוסקת במה שאני אוהבת ומאמינה,
אני מנחה ומלווה נשים בזמנים שהן הכי צריכות להיות מועצמות (מתי לא, בעצם?) במהלך הריון, לידה ואחרי, מתוך ההכרה שמתוך ההעצמה הזאת תוכל האישה להכיר בערך עצמה והיותה אישה בכל רמ"ח איבריה. גם עם כל המשא שהיא נושאת על גבה, עם מערכת האמונות שלה, מערכות היחסים שלה, הלידה שלה והתינוק/ת שלה.
אני רואה את בתי בת ה-4.5 והיא לגמריי שלמה, מלאה במובן הזה של הכרה בערך עצמה – ממש כמו "אישה" קטנה עם כל הניואנסים העדינים של ילדה צעירה שמאד מודעת לעצמה ולסביבתה.
מבחינת האישה שבי, אני חשה שמה שאצלי לא היה "שלם" ובחלקים הוא המודעות והאחריות הסביבתית וההכרה שזה הבחירה שלי: להיות ילדה קטנה ומפוחדת או אישה גדולה וחזקה…כמה מילים שעלו לי אחרי סשן BOT:
בתור נשים אנחנו זוכרות,
יש לנו זכרון תאי, קולקטיבי
אנחנו זוכרות באגן
תחושות, רגשות, ריחות, צבעים וצורות, ניחוחות וגוונים…
הריפוי שלנו קורה מתוך העלאת הזכרונות והבחירה שלנו לא להגיב אליהם
כן להנכיחם ולהכיר בהם
מבלי להזדהות יותר מדי
בכדי לא להפוך שוב לקרבן
קרבן של נסיבות
אני בוחרת שלא לבחור בתפקיד הקרבן
אני בוחרת להיות בכאן ובעכשיו ולפעול משם
ולא מתוך העבר
אני בוחרת להיות מחוברת לרגשותי כפי שהם עכשיו
לתת להם ביטוי ולראות את היופי שבשינוי ובתנועה.

מאחלת לך לחוות את האישה שבך במלואה…