נהגתי בכביש צדדי בכדי לקצר את הדרך ולא ידעתי איזה השלכה יהיה לדבר זה על דרך חיי…הסוס שהגיח מאי שם בריצתו דהר אל הכביש ובדרכו פגש אותי, או ליתר דיוק את המכונית שלי…האוטו לא שרד את המפגש. עד כאן בשלב הזה של הסיפור, היו שואלים אותי: אז מה קרה לסוס? למען האמת, הייתי מתבאסת על השאלה הזאת…ראשית, הוא זה שנכנס בי 😉 שנית, אני לא יודעת… הוא לא שאל לשלומי…אבל, אני יודעת מה קרה לי…
הובהלתי לבי"ח המומה. במשך השבועיים הבאים הייתי בהלם. כשהצלחתי לצאת ממנו התחילו הכאבים; כאבים בעורף שהקרינו לשכמה, ולגב העליון, מה שנקרא בעברית 'צליפת שוט'. עשיתי בערך כל טיפול אפשרי שיכלתי דאז: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינא ועדיין סבלתי מכאבים חזקים ומאי נוחות.
הפיזיוטרפיסטית שטיפלה בי אמרה לי ש'אם לא אתחיל להזיז את עצמי אשאר קפואה'…ואני הכאובה וה'קפואה' כ"כ נחרדתי מעצם המחשבה הזאת… ראיתי מול עיניי כמו תמונה בראש, אותי נשארת מעוותת כשהכתף השמאלית שלי מוצמדת לעורף…כ"כ נלחצתי מהתמונה הזאת שראיתי מול עיניי שלקחתי את מה שהיא אמרה באופן אקטיבי… כך החילותי לעשות כל בוקר תרגילים. פניתי לתרגילי יוגה שאותה הכרתי משיעורים אליהם הייתי הולכת באופן לא קבוע. התחלתי להסתכל בספרי יוגה בכדי לדייק את התנוחות…(הייתי נוסעת לסיני לבד עם ספר יוגה ומעמיקה בו בזמן שהותי, חוזרת לשגרה היום יום עם 'תרגילים חדשים')
אני חושבת שבאיזה שהוא מקום הרגשתי שיש פה משהו יותר עמוק מסתם תרגילי התעמלות…נכון שהכאבים החלו להתעמעם, אבל חשתי מחויבות גדולה להמשיך…זיהיתי בתוכי מקום שהיה זקוק להעמקה, להתמדה…גיליתי שאני מתרגלת בבוקר וכשאני פוגשת את עצמי לפני שאני פוגשת אחרים – אני נינוחה יותר, פחות עצבנית.
כך בעצם, מתוך תרגול בהתמדה ולאורך זמן הצלחתי לרפא ולשקם את עצמי מהכאב הכרוני שממנו סבלתי…על הדרך, אספר שעשיתי כ"כ הרבה בדיקות שגם גילו ב-MRI שיש לי בלט באחת מהחוליות הצוואריות, אבל כאמור לא סבלתי יותר מכאבים…
היום, כשמגיעים אליי א/נשים כאובים ומספרים לי על הממצאים הרפואיים שלהם (פריצות דיסק, בלטים, עקמות ועוד…) אני בראש ובראשונה מתבוננת בהם ומנסה פשוט לראות אותם, כא/נשים וכמערכת גופנפש שלמה ולא את ה'ממצא' הרפואי שממנו הם סובלים. הדבר השני והלא פחות משמעותי הוא לעזור להם להיפטר מהכאב לא משנה איך קוראים ומגדירים אותו…
מאד חשוב לי להראות שיש דרך אחרת, שהיא 'דרך החיבור' (שלא בכדי הוא השם שבחרתי לעסק שלי…:)) דהיינו, דרך ההקשבה לתחושות המעודנות של הגוף.
אם יש משהו שאני סומכת עליו ב-100% זה על הגוף. הגוף לא משקר. הגוף מדבר…הרבה פעמים אנחנו פשוט לא מקשיבים לו, או שמתעלמים ממנו…ואז אחריי הרבה התעלמויות, הוא משתמש בתותח הכבד – כאב. הכאב אומר – די! עד כאן. אני משבית. מכאן אני לא ממשיך…
יש דרך להמשיך מכאן…וזאת היא 'דרך החיבור' ללמוד להקשיב לגוף, נוכל למנוע את המשכיות הכאב אם נשקם את מערכת היחסים שלנו איתו…
לכן אני יודעת, סמוכה ובטוחה גם מתוך הניסיון האישי שלי וגם מתוך הניסיון המצטבר עם א/נשים רבים נוספים שאפשר להחלים ולהירפא מכאב דרך תרגול יוגה מותאם אישית תוך יצירת מסגרת אימון בטוחה ומהנה, על הדרך מקבלים שיעור באורך רוח, סבלנות והתמדה.
אני מראה, מלמדת, מדייקת, מנחה ומכוונת א/נשים להתחבר שוב לגופם. גם לאלה שסובלים מכאבים כרוניים – עוזרת להם להיות אקטיביים בתהליך הריפוי שלהם ולקחת עליו אחריות.
