כשיש כאב שנשאר להתארח, ומנסים דבר ועוד אחד (שלא ממש עוזרים) טיפול כזה וגישה כזאת והכאב נהיה עניין שבשגרה…          הוא כל הזמן שם ברקע בעוצמה כזאת או אחרת  אפשר אולי פשוט לנסות לשאול אותו מה העניינים? מה הוא רוצה, לעזאזל ולמה הוא עדיין כאן?? ולמה, למען השם בעוצמה כזאת?? אם באמת נצליח לדבר, אני והכאב, הוא יוכל לספר לי (אולי?) המון דברים מעניינים על הקשבה, תשומת לב והתעלמות וכמה שהוא ניסה לדבר איתי, בעדינות..לסמן לי, הי תקשיבי את צריכה לשנות משהו בהתנהלות, אבל הוא לא התייאש והמשיך לנסות להסב את תשומת לבי, הוא קרא לי וניסה שוב לדבר איתי – אבל אני לא שמעתי. הייתי עסוקה. וכך לא הייתה לו בכלל ברירה אלא פשוט לצעוק, מלוא גרון. לצעוק ולצרוח ולעשות מהומה, כדי שתשומת הלב שלי אליו תהיה במלוא העוצמה. תקשיבי, את חייבת לשנות את סדר העדיפויות, להקדיש קצת זמן לגוף בלי משוא ופניות. להניע, לזוז, להתמתח ולנשום,  לא להזניח אותי בבקשה כי אני זה שנושא אותך בעולם ואם תמשיכי כך להתעלם מקיומי, הצרחות והצעקות יהפכו לעניין יומיומי 'אני מבטיחה' 'אני נשבעת' בכלל לא ידעתי שבכך העניין  בטוח שאם עוד תחקרי, תמצאי עוד ועוד דברים שדרושים תיקון. אבל אם תהיי איתי בקשר חד או דו שבועי (אשמח אפילו יותר אם תרצי) את תראי שאת קולי את כבר בכלל לא תשמעי…

מוקדש לכל האנשים שזקוקים לקצת כאב (או יותר מקצת) כדי לקום מהכורסא